אמנון רובינשטיין, חופש הביטוי האקדמי
תקציר טיוטת מאמר העתיד להתפרסם בכרך י"ג של כתב העת "משפט ועסקים" של המרכז בינתחומי, הרצליה (נובמבר 2010 לערך).
לחופש האקדמי פנים רבות. מאמר זה עוסק בהיבט אחד של החופש האקדמי והוא החופש האישי של איש האקדמיה. עניין החופש המוסדי של האוניברסיטה ועצמאותה בניהול עניינים ותוכניות הלימודים שלה לא ידון במאמר זה. בדיון שבלב המאמר עולות כיום שתי שאלות חשובות: מהם הגבולות של חופש הביטוי האקדמי? ומה דינה של קריאה להחרמה של מדינת ישראל?
במאמר אעמוד על הבעיה במדינת ישראל מאחר שהמעמד הנורמטיבי של חופש זה אינו ברור, אעמוד על ההצדקות העיקריות לחופש זה, וכן על היקף תחולתו ומגבלותיו בנושאים מרכזיים העולים על סדר היום הציבורי בישראל. מבין הסוגיות הנדונות במאמר: החובה לקיים דיון אקדמי; היחס בין אמת לאי-אמת; השמעת דעות פוליטיות בהרצאות על ידי המרצים; וחובת הגיוון ואיזון הדעות בפרסומי האקדמיה; גופי המעקב אחר פרסומים והתבטאויות של אנשי אקדמיה; סוגיות האנטישמיות והקריאות לחרם על ישראל.
מסקנתו של המאמר היא שכדי להגן על החופש האקדמי בישראל ראוי לאמץ קוד אתי וכן להקים מערכת שתכפה את יישומו בתוך האוניברסיטאות.
הערה: העמדות המובעות בטורי הדיעה הן על אחריות כותב הטור בלבד ואינן משקפות בהכרח את עמדת מערכת האתר.
20 ביולי, 2010 | מאת המערכת | במדור טורי דעהתגובות
11 תגובות לפוסט “אמנון רובינשטיין, חופש הביטוי האקדמי”
השארת תגובה
את דעתי (הפחות פורמלית ופחות משכילה) פרסמתי בבלוג שלי כאן: http://dubikan.com/archives/1449
מכיוון שברוב הדברים עושה רושם שאני מסכים עם פרופ' רובינשטיין, אגיב רק לנושא החרם. יש שתי דרכים להתנגד לטענה של רובינשטיין לפיה הקריאה לחרם כנגד האקדמיה אינה מוגנת על-ידי החופש האקדמי.
הראשונה היא הקביעה הפשוטה שבניגוד להכחשת השואה באוסטריה, למשל, הקריאה לחרם כנגד ישראל (עדיין) איננה מהווה עבירה על החוק, ולכן אין שום סיבה שדווקא לאקדמאי אסור יהיה לקרוא לחרם כאשר לכל אזרח אחר מותר. אם ישראל רוצה להגביל את חופש הדיבור של אזרחיה, תתכבד-נא ותעשה זאת בחוק. אם ישראל מוכנה לעמוד מול כל העולם ולהגיד "במדינה שלנו אסור לתמוך בעמדה כזו וכזו", או אז נוכל אנו אזרחי ישראל להכריע אם אנו מוכנים למגבלה הזו, ותוכלנה מדינות העולם להחליט לעצמן האם ישראל עדיין נמנית על משפחת המדינות הדמוקרטיות.
הדרך השניה עוברת דרך ההשלכות השליליות של שלילת חפש הדיבור מהאקדמים באופן שחורג בהרבה מההשלכות השליליות של מתן חופש דיבור שכזה. קריאתו של ניב גורדון להחרמת האקדמיה, למיטב ידיעתי, לא הביאה להשלכות כלשהן עבור חברי האקדמיה בישראל. לעומת זאת, שלילת חירותו האקדמית (והאזרחית) בשל אמירה כזו עלולה גם עלולה לקדם דווקא את האינטרסים של אלו הקוראים לחרם. כלומר, מסיבות תועלתניות גרידא אין שום הגיון להגביל את החופש האקדמי של מי שקורא לחרם.
לסיום, רצוי להבין את הרציונל של הקוראים לחרם – המטרה אינה להשפיע על עמדות האקדמאים בישראל (אנחנו לא עד כדי כך חשובים). המטרה היא להשפיע על אזרחי ישראל לפעול לשינוי המצב הפוליטי בישראל. אני מתנגד לחרם בדיוק משום כך – זו נראית לי צורה של ענישה קולקטיבית שהופכת צורות אחרות של ענישה כזו, כמו המצור על עזה, ללגיטימיות. אינני רואה כיצד אפשר לתמוך באחד אך לשלול את הלגיטימיות של האחר. ובכל זאת, מנקודת מבטם של לא-ישראלים, הדמיון לסיטואציה בדרום אפריקה, לעיתים, די מטריד. לעניין זה אפנה אתכם לטור של עלי אבונימה שערך השוואה בין המצב החברתי בקרב הלבנים בדרום-אפריקה לפני סוף האפרטהייד, לבין המצב בקרב יהודי ישראל כיום – גם אם הטקסט, בסופו של דבר, לא שכנע אותי, הוא בהחלט מספק חומר למחשבה: http://electronicintifada.net/v2/article10883.shtml#
המאמר שמצוטט ע"י פרופ" רובינשטיין במאמרו המצויין ושמגיב לכתבה של יצחק גלנור – כלןמר המאמר שמופיע כאן http://isracampus.org.il/third%20level%20pages/Editorial%20-%20Steven%20Plaut%20-%20Itzhak%20Galnoor%20-%20The%20Leftwing%20McCarthyism.htm
- צונזר בזמנו על ידי מנהל רשימת Social Science
שסירב לאפשר הפצתו ברשימה למרות שמאמרו של גלנור פורסם ברשימה במלואו
יש לשים לב שהמאמר נכתב חודשים לפני שנעצר ג'ק טייטל
איני מבינה מדוע ניהול האתר והרשימה הועבר לידי אדם הדוגל בהטלת חרם על ישראל וגם תומך בהחלפת ישראל הציונית ובמקומה מדינה "רב-לאומית"
שרית: א. הרשימה לא הועברה לניהולי.
ב. אינני דוגל בהטלת חרם על ישראל. למעשה, בתגובה שלי למעלה אמרתי במפורש שאני מתנגד לכך.
ג. לא ברור לי מדוע עמדותי הפוליטיות, הדוגלות בהרחבת הזכויות הדמוקרטיות בישראל לכל תושבי השטח שבשליטת המדינה, צריכות למנוע ממני להיות אחראי על ניהול האתר. כשתהיה לך טרוניה ספציפית לגבי ההתנהלות שלי, את מוזמנת לשטוח אותה בפני באי האתר וחברי הרשימה.
דובי – מאחר ופרסמת כאן כתבת נאצה מאתר electonicintifada
כמייצג דעתך, איני מבינה מדוע אינך מפרסם גם כתבות מאתרים של החמאס, אל קאיידה ומכחישי שואה!! למה הראשון יותר מתאים לאתר של מדעי החברה בישראל?
שרית – לא ברור לי איך מדובר ב"כתבת נאצה" – היא מאוד ביקורתית כלפי ישראל, וכאמור איננה מסכים עם מסקנותיה, אבל אינני רואה כיצד היא מנאצת מישהו. בין כה וכה, כאמור, אין היא מייצגת את דעתי, אלא הבאתי אותה כדוגמא לרציונל שמאחורי תנועת ההחרמה שפועלת כנגד ישראל. לצערי לא מצאתי דוגמאות חלופיות מאתרים ציוניים טובים שיהיו מקובלים עליך. אם ארצה להביא דוגמאות להכחשת שואה, כנראה שאאלץ להביאן מפי מכחישי שואה…
וכמובן שיש להזכיר שאני בסך הכל נתתי קישור בתגובה למאמר. לא ניצלתי את סמכותי כעורך האתר כדי להביא את תוכן אותו קישור כרשומה נפרדת באתר. גם את מוזמנת לקשר למה שבא לך בתגובות, בדיוק כשם שאליעזר קישר למאמר שלדעתי האישית, הביטוי "כתבת נאצה" מתאים לו הרבה יותר מאשר למאמרו הרגוע למדי של אבונימה.
איפה חסידי החופש האקדמי בעניין הזה? מדוע שותקים?
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/135/354.html
אולי כי הוא מרצה מן החוץ והוא מפוטר כל שנה ואז אחרי הקיץ חוזרים להעסיק אותו? את מכירה מרצה מן החוץ שלא פוטר השנה?
Note how many articles are suddenly appearing in the Israeli press about academic freedom – and this one actually appeared in Haaretz and was actually written by a TAU prof! And it actually favors academic freedom! (Something Haaretz has long opposed! Just like Haaretz sees no need for pluralism or diversity of opinion in Haaretz)
http://www.haaretz.com/print-edition/opinion/what-do-boycotts-have-to-do-with-academic-freedom-1.303132
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180758.html
http://www.youtube.com/watch?v=Vf232Hp3Z-k
Speaking of one-sided anti-Israel indoctrination "conferences""
Special Isracampus Report
Ben Gurion University Leftists Conduct Indoctrination Session for Foreign Scholars – Teaching them how Evil Israel Is
http://isracampus.org.il/third%20level%20pages/Editorial%20-%20Samuel%20Forman%20-%20Review%20of%20the%20Bash%20Israel%20IGU%20Pre-Conference.htm