In Sheffer's piece he writes:

'בהשוואה לעבר, יש לאקדמאים ביקורתיים קושי להתבטא באמצעי התקשורת. בעוד בעבר
היו אנשי אקדמיה כאלה יכולים לפרסם בקלות יחסית את דבריהם בעיתונות, ברדיו
ובטלוויזיה, עתה הם נתקלים בקשיים לפרסם את דבריהם ברבים.

כל אלה גורמים ל"שיתוק" של אקדמאים ומוסדות אקדמיים רבים, דבר המאפשר
לפוליטיקאים כמו סער לתקוף בלא הצדקה את כל האקדמאים, דבר שיחמיר עוד את
הידרדרות הדמוקרטיה הישראלית.'

This is more than a bit ironic, considering that he published these words
about the suppposed "silencing" of the extremist academic Left in Haaretz,
the newspaper that is 99.2% pure far-leftist, in which no more than a
single non-leftist viewpoint may appear each week, and even THAT is for
the
purpose of showing that the newspaper is pluralist. This is the same
newspaper that ran an Op-Ed this week proclaining the kidnapping of Gilad
Shalit a great courageous moral act.

Aside from possibly Makor Rishon, can Sheffer name any other Israeli media
from which radical anti-Israel leftists are barred from expressing their
viewpoints?

האמת שאני חושש מהתפתחות מעצבנת בכוון ההפוך וכמעט שמח על פעולות השר: מתחילה אופנה של קשקשת אקדמאית בנושאים מנושאים שונים, להג לשמו – הבעת דיעות לשם הבעת דיעה. את מי לכל הרוחות מעניין מה אני, אתה או אחרים באקדמיה חושבים על המצב הקיומי של חיינו? הדיעות האישיות שלנו שקולות לדיעותיו של כל אחד ואחת ברחוב – לכולם יש דיעה. זה לא מעניין ובמידה מסויימת אשמח אם מישהו יואיל לשים מחסום ללהג הזה העולה יום ביומו לרשת, על הכתב ותוך ניצול ברור לרעה של העובדה שיש לנו "קהל שבוי" של תלמידים – וזה בעיני הגרוע מכל – בכתות הלימוד.

מה אם כן מבדיל בינינו כאנשי חברה רוח ואקדמיה לבין אחרים? מדוע וכיצד עלינו להשמיע קולינו ברמה על מנת שישמע העולם וירעד? במחקר, בהגות מבוססת נתונים ועדויות. רק כך עלינו לעבוד. זוהי תורתנו ואומנותנו – מי שחפץ לטעון טענה כזו או אחרת על טבע העולם, הממשלה, הפלסטינים, הכיבוש, או לחץ הדם שלי שעולה בכל פעם שאיזה פלצן מחליט לחלוק עם כל העולם את הגיגיו נטולי הבסיס פרט לבסיס העמדתי?

יחקור המטותא את הנושא, יעלה ממצאים ברי עניין ויפרסמם בפורומים המדעיים הקיימים ועומדים לשרותינו – מנסיון אישי – כשה קורה וזה רלוונטי – זה זוכה לחשיפה בתקשורת, לדיונים באינטרנט ולזמן מסך על גבי ה- boob tube.

בקיצור – יש מידה של זילות בהבעת עמדות מצד אנשי אקדמיה תחת האצטלה של "שומרי השער". עבודתנו נעשית באופן מתודי, מתבססת על נתונים ולא על תחושות בטן – וכשיהא נעשית כהלכה היא אכן משפיעה ואיש כולל השר ירום הודו עזרא לא עוצר זאת.