המאמר מנתח כמה מהגורמים המרכזיים המשפיעים על היחסים שבין משפט, גיל וילדוּת, וחוקר כמה מהמורכבויות המאפיינות את היחסים הללו, כפי שהם באים לידי ביטוי במפגש של המשפט הפלילי הישראלי (הצבאי והאזרחי) עם קטינים בַּשטחים.

חלקו הראשון של המאמר מסביר כיצד המשפט הישראלי הפלילי כורך גיל ולאוֹם כדי לייצר שני מודלים של ילדוּת בשטחים – ישראלית (מתנחלית) ופלסטינית. בפרט מתוארים השוני בין מידת האחידוּת הגילאית של המודלים הללו וכן ההבדל בין גיל הבגרות שנקבע לישראלים לעומת זה שנקבע לפלסטינים.

עם זאת, ההבניה המשפטית של גיל וילדוּת בשטחים אינה מצטמצמת לכדי בידול על-בסיס לאומי. גיל וילדוּת הם עניינים מורכבים וחמקמקים הרבה יותר, המושפעים ממגוון גורמים כגון נורמות גיל מתחרות, מדדים שונים של גיל ומשמעויות שונות שמיוחסות לְגיל. חלקו השני של המאמר מאתר ומנתח ארבעה ביטויים של מורכבותם וחמקמקותם של גיל וילדוּת במשפט הצבאי (אשר חל על פלסטינים). ראשית, מסביר המאמר, משמעותן של קטגוריות גיל (כגון "קטין") במשפט הצבאי היתה ועודנה עמומה. לאור עמימות טרמינולוגית זו, בוחן המאמר את התיחומים המשפטיים המתחרים של ילדוּת ואת מידת הקוהרנטיות של המשפט הצבאי. שנית, מספר פסקי-דין של בתי-המשפט הצבאיים קבעו שגיל צעיר עשוי לשמש שיקול לחומרה בקביעת גזר-הדין. המאמר בוחן את יחסם של פסקי-הדין הללו לנורמות הגיל הדומיננטיות, וכן את התפיסות השונות שמשתקפות בהם לגבי יחסי ילדים-מבוגרים. שלישית, שופטים צבאיים גוזרים את דינם של קטינים פלסטינים, לעתים, על-פי בגרותם הגופנית של קטינים אלה ולא (רק) על סמך גילם הכרונולוגי. המאמר מנתח את כוחו המעצב והמכונן של המבט השיפוטי על גוף הילד, ואת האופן שבו מבט זה מונחה על-ידי תפיסות התפתחותיות (פסיכולוגיות ואחרות) ביחס לילדוּת. רביעית, המאמר מצביע על כך שבמקרים רבים, המשפט הצבאי מייחס שני גילים שונים לאותו הקטין: גילו בעת ביצוע העבירות (שמהווה שיקול לגזירת דינו) וגילו בעת מתן גזר-הדין (שקובע האם חלה מגבלה על עונשו המקסימלי). המאמר מסביר שההחלה הבו-זמנית של שני גילים שונים גורמת לכך שהגיל והזמן מתערערים, אך יחד עם זאת גם מתחזקים.

נוכח מרכזיותו המשפטית של גיל הקטין, כיצד תופסת מערכת המשפט התנהגויות שנתפסות כ"הסתרה" של הגיל הזה? כיצד היא מגיבה להתנהגויות כאלה? חלקו השלישי של המאמר בוחן את השאלות הללו באמצעות שני מקרי מבחן: באחד פלסטיני אשר "שיקר" לגבי גילו, ובשני קטינוֹת מתנחלות שסירבו לומר לרשויות החוק את גילן. המאמר דן בחששות ובבילבול שהתעוררו במערכת המשפט נוכח אי-היכולת לדעת את הגיל.

חרף היחסים הייחודים בין ילדוּת למשפט/פוליטיקה בהקשר הישראלי-פלסטיני, התופעות שנדונו במאמר קיימות גם בהקשרים רבים אחרים. פרק הסיכום של המאמר מתאר, בין היתר, קווי דמיון בין ההקשרים השונים הללו, כפי שהם באים לידי ביטוי לדוגמה במשפט הבינלאומי, במשפט האמריקני ובמשפט הבריטי. קווי הדמיון הללו מחדדים את הצורך בחשיבה מחודשת על האופנים שבהם גיל מְתַפקד ומְשַמש במסגרת ההבנייה המשפטית של ילדוּת.

למאמר המלא

This article is a product of in-depth research in Yaffa, The Arab Democratic School that was carried out in 2004/05, as part of a study on alternative Arab education in Israel. Its aim, beyond telling the story of Yaffa, is to explicate the motivations that underlay this initiative, and to examine parental choice amongst the disadvantaged. We ask how the Arabs' parental choice is affected by their (marginalised) social location, by how far they are from the dominant culture, and by their (in)capacity to make a difference. Apparently, to make a choice is a multidimensional act, reflecting the Palestinian citizens' resistance to their marginalisation and unwillingness to be subjugated through non-democratic educational perceptions. Their positionality resonates in Yaffa, as an act of intervention, and their search for an alternative reality where democratic education is not and cannot be separated from the Palestinian citizens' need to imagine themselves as Arabs.

לפרטים נוספים

The main question that is discussed in this paper is the way in which the Ministry of Education in Israel dealt with the changes in the political reality, and the shift from violent relations towards the possibility of peace agreements between Israel and its neighbours and the Palestinians. Drawing on the analysis of official documents – Director General Directives (DGDs) – this paper asks how the possibility for peace was understood by the Ministry of Education and how the role of the education system and educators was defined. It also asks to what extent changes in the political reality have altered the dominant discourses (militarism and peace-loving society) while making room for a more positive form of peace education. The analysis reveals that the changes in political reality have led to the articulation of two unique responses, alongside the dominant discourses. They are peace as a surprise and peace as a disturbance. This paper focuses on these two responses and the ways in which they correspond to the militaristic culture and the image of Israel as a peace-loving society, and how they might shape peace education.

לפרטים נוספים

Bengt Jacobsson, Making sense of Europeanization, JPRG Paper No. 11, June 2010.

Hanan Haber, Regulating-For-Welfare: A Comparative Study of "Regulatory Welfare Regimes" in the Israeli, British and Swedish Electricity Sectors. JPRG Paper No. 12, June 2010. Winner of the Giandomenico Majone Prize.

Filippo Belloc & Antonio Nicita, Political Determinants of Liberalizations: New Evidence from OECD Network Industries. JPRG Paper No. 13, June 2010.

Avshalom Ginosar & David Levi-Faur, Regulating Product Placement in the European Union & Canada: Explaining Regime Change and Diversity. JPRG Paper No. 14, June 2010.

Arie Frieberg, Re-Stocking the Regulatory Tool-Kit. JPRG Paper No. 15, June 2010.

Axel Marx and Dieter Cuypers, Forest Certification as a Global Environmental Governance Tool: What is the Macro-Impact of the Forest Stewardship Council. JPRG Paper No. 16, June 2010.

Frans van Waarden, Governing Global Commons: Public-Private-Protection of Fish and Forests. JPRG Paper No. 17, June 2010.

Neil Gunningham, Overcoming the Disconnect: Internal Regulation, OHS and the Mining Industry. JPRG Paper No. 18, June 2010.

Jørgen Grønnegaard Christensen, Public interest regulation reconsidered: From capture to credible commitment. JPRG Paper No. 19, July 2010.

Laurence E. Lynn, Jr., Adaptation? Transformation? Both? Neither? The Many Faces of Governance. JPRG Paper No. 20, July 2010.

Cynthia Estlund, A Return to Governance in the Law of the Workplace (and the Question of Worker Participation). JPRG Paper No. 21, July 2010.

B. Guy Peters, Governance as Political Theory. JPRG Paper No. 22, August 2010.

Arie Krampf, Central Banking in a Developmental State: The Case of the Bank of Israel in the Postwar Period. JPRG Paper No. 23, August 2010.

Frank Fischer, Participatory Governance. JPRG Paper No. 24, August 2010.

לפרטים נוספים



This article elaborates on the connection between hygiene/cleanliness and the bureaucratic control of Ethiopian immigrants in Israel. It discusses the role of stigmatisation in constructing immigrants' perceived backwardness and weakness, which necessitate guidance. The analysis also demonstrates the patronisation of immigrant women through inspection of their tidiness as mothers and housewives. The case of the Ethiopian immigrants, who began arriving in Israel at the beginning of the 1980s and still immigrate, will be used to suggest that the bureaucratic regulation of immigrants, rather than racism or cultural differentials, is behind the integration process. Moreover, the similarities between the absorption practices applied towards immigrants from Ethiopia and those from Muslim countries in the 1950s will be discussed in terms of the bureaucratic patronage over immigrants in Israel.

למאמר המלא

Recent explanations of transformations of macroeconomic policy under crisis conditions spotlight the intrinsic properties of ideas and the persuasiveness with which they are marketed. Bridging the divide between power and discourse approaches, this article reveals the causal role played by the power resources of expert ideational entrepreneurs, conditional on the political conjuncture in which they operate. We exploit a fortuitous natural experiment from the early 1980s, when the Israeli economy spiraled into hyper-inflation. Two similar proposals for economic stabilization and reform were offered by different teams of economists, less than two years apart. While the government rejected the dollarization plan, its authorization of the stabilization plan inaugurated a new political-economic regime. This case, in which similar programs were advocated by different ideational entrepreneurs in a largely stable institutional and economic context, makes it possible to pinpoint why radically new ideas succeed or fail. Previously under-utilized analytical tools are employed to conceptualize the power of idea carriers, including their role in building advocacy coalitions.

למאמר המלא

Using both an analysis of the effect of lagged economic and current educational characteristics, as well as an analysis of the life-course changes in these characteristics, this study provides insights into the theoretical debate concerning the relationships between men's and women's economic activity levels and the transition to first marriage. Our findings support the men's economic stability hypothesis, the search hypothesis, and the income-pooling hypothesis. The results also support the women's economic independence hypothesis, but only to a certain degree. For men, we find a positive effect of employment stability and a positive effect of earnings, which increase over time. For women, the effect of salary has an inverse U-shape, and employment stability has a positive effect on marriage. Over the life course, we find that men who have a continuum of stable employment have the highest odds of first marriage, while women tend to reduce their economic activity in anticipation of or following marriage. Moreover, we find that marriage is postponed for at least two years after the completion of education.

למאמר המלא

המחוקק הישראלי הכיר בכך שלעתים קרובות, כישורים בלבד אינם מספיקים בשביל להתמנות לשירות הציבורי. סטריאוטיפים, דעות קדומות ואי-שוויון כלכלי וחברתי חוסמים את נגישותם של קבוצות כמו נשים, ערבים, דרוזים ובעלי מוגבלויות שונות למוקדי ההשפעה והכוח בחברה הישראלית. עקב האפליה המתמשכת של קבוצות אלו, פעלה הכנסת בעשור האחרון באופן נמרץ לחקיקת חוקים לייצוג הולם. המודל הישראלי של העדפה מתקנת הוא מודל מרוכך, המורה לוועדות מכרזים בשירות הציבורי לשקול את שיקול הייצוג ההולם כאשר הן ממנות מועמדים במכרז, ולהעדיף את המועמד מן הקבוצה הבלתי מיוצגת רק במקרה של מועמדים בעלי כישורים רלוונטיים דומים.

אך חקיקה לחוד ומציאות לחוד. המספרים מורים כי החקיקה העניפה לא הובילה לשינוי משמעותי בפרקטיקות המינוי או בעלייה במספרם של בני הקבוצות הסובלות מתת-ייצוג בשירות הציבורי.

מאמר זה קושר בין הימשכותה של ההדרה לבין הפרקטיקות הרווחות של מינויים פוליטיים ונפוטיסטיים. עד היום נטען כי מינויים פוליטיים פוגעים במינהל התקין ובשוויון ההזדמנויות של הפרט. חידושו של המאמר הוא הטענה כי המינויים הפוליטיים פוגעים במיוחד בבני הקבוצות הלא מיוצגות, כיוון שמניעת התחרות העניינית כלל איננה מאפשרת להגיע לתנאי הפתיחה של הפעלת הפרקטיקה של ייצוג הולם: השוואה עניינית בין כישוריהם של המועמדים.

המאמר סוקר את הדרכים המגוונות שבהן עוקפים בשירות הציבורי את החובה לקיים מכרז ענייני על בסיס כישורים (כגון שימוש לא ראוי במינוי בפועל, הרחבת החריג של משרות אמון, מכרזים פנימיים ועובדי קבלן), ומראה כי המתמנים בדרכים החורגות מדרך המלך של מינוי במכרז שייכים בדרך כלל לקבוצה ההגמונית שאיננה סובלת מתת-ייצוג. בסופו מציע המאמר מפה מוסדית: כיצד יכולים גופים כגון הכנסת, נציבות שירות המדינה, מבקר המדינה, בתי המשפט וארגונים לזכויות אדם להתמודד עם הקושי.

לטקסט המלא