חברות וחברי האגודה הישראלית למדע המדינה, מרכינים ראש, בצער רב, לנוכח פטירתו של פרופסור אשר אריאן.
פרופסור אשר אריאן, חתן פרס מפעל חיים לשנת 2005 של האגודה הישראלית למדע המדינה, היה מרצה באוניברסיטת חיפה וחוקר עמית במכון הישראלי לדמוקרטיה. ללא ספק חלוץ הגישה הביהוורלית במדע המדינה הישראלי, והחשוב מבין החוקרים המשתמשים בכלי מחקר כמותיים ללימוד עולם התוכן הפוליטי הישראלי. פרופסור אריאן בנה את החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, שימש כראש החוג וכדיקן הפקולטה מספר פעמים.
פרופסור אשר אריאן נולד בקליבלנד אוהיו שבארצות הברית ב- 1938. את התואר הראשון סיים בהצטיינות באוניברסיטת "ווסטרן ריזרב" (Western Reserve University), ומיד לאחריו המשיך לתואר השני ולכתיבת הדיסרטציה לקבלת תואר דוקטור במדע המדינה באוניברסיטת מישיגן סטייט.
אריאן הגיע לישראל ב- 1966, הקים את החוג למדע המדינה באוניברסיטת ת"א ומונה לראש החוג הראשון. הוא עיצב את תוכנית הלימודים של החוג, גיבש את צוות המרצים והחוקרים, והפך את החוג לאחד המובילים בארץ. אריאן כיהן בתפקיד עד 1973 וכעשור לאחר מכן שב לעמוד בראש החוג למשך שנתיים (1983-1984). עם סיום תפקידו זה, מונה לעמוד בראש מרכז גולדה מאיר לחקר עבודה וחברה של אוניברסיטת תל-אביב. ב- 1977 נבחר לדקאן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב ולאחר מכן הוא הופקד על הקתדרה למדע המדינה ע"ש רומולו בטנקורט.
ב-1979 הוא היה בין חברי הקבוצה שכתבו את החוקה שכוננה את האגודה הישראלית למדע המדינה – ונבחר לעמוד בראשה. בתפקידו זה ייסד את הכנס השנתי של האגודה, השקיע נמרצות בהרחבת החברות בה ובפיתוח הפעילות שנעשית במסגרתה.
לאורך השנים, ייצג אריאן את ישראל בעולם המחקר הבינלאומי. בשנות השמונים הוא מונה לחבר הוועד הפועל של האגודה הבינלאומית למדע המדינה ונבחר לכהן כסגן יושב ראש של כנס האגודה בין השנים 1985-88. בעשור האחרון (1994-2002) הוא שימש כעורך של סדרת הספרים היוקרתית של האגודה הבינלאומית למדע המדינה – "Advances in Political Science" שהוצאה לאור על ידי Macmillan.
מאז 1986 אריאן כיהן כפרופסור בכיר מן המניין בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העירונית של ניו-יורק (City University of New York), שם עמד גם בראש מרכז רוברט ואגנר למדיניות ציבורית אורבנית ובראש התוכנית ללימודי דוקטורט. בראשית שנות ה-90 עבר אריאן לאוניברסיטת חיפה, שם כיהן כפרופסור מן המניין.
במשך שלושים ושבע שנות פעילותו כחוקר במדע המדינה פרסם אריאן עשרות ספרים ומאמרים בנושא ממשל ומשטר, בחירות, דעת-קהל, והתנהגות פוליטית בישראל בפרספקטיבה השוואתית בינלאומית. שניים מהמפעלים המרכזיים אותם הוא מוביל הם סדרת הסקרים והספרים של הבחירות בישראל (הפרוייקט הרב-שנתי הוותיק ביותר בחקר מדע המדינה בישראל אותו ייסד אריאן ב-1969) ופרוייקט מדיניות הביטחון הלאומי ודעת-הקהל של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, באוניברסיטת תל-אביב.
באמצע שנות ה-90' מונה אשר אריאן לעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, שם הוא מרכז את מרבית פעילותו בשנים האחרונות. במסגרת עבודתו במכון הוא יזם את שילובו של המכון למחקר חברתי שימושי ע"ש גוטמן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה כמרכז גוטמן. כמו כן הוא כונן את פרויקט מדד הדמוקרטיה המציג הערכה שנתית של מצב הדמוקרטיה הישראלית בפרספקטיבה השוואתית, היסטורית, ובינלאומית.
תנחומינו לבני המשפחה ולחברים, מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
יהי זכרו ברוך!
פרופסור גדעון דורון, יו"ר
—
חברים, עמיתים ותלמידים מוזמנים לכתוב בעמוד זה דברים לזכרו.
אשר אריאן היה ויישאר אחד ממניחי היסוד למדע המדינה בישראל. קשה לחשוב על מדע המדינה בישראל ללא עבודותיו של אשר אריאן.
הקהיליה שלנו ללא אשר היא קהילייה חסרה. הוא ייחסר לי מאוד הן כאדם, הן כמנטור והן כחוקר בעל שיעור קומה.
יהי זיכרו ברוך.
דוד לוי-פאור
אני אחד מתלמידיו הרבים של אשר.
אולי אחד הדברים המיוחדים באישיותו של אשר שבניגוד למרצים אחרים שהכרתי, נקשרו בינינו יחסים שהם מעבר לרב ותלמיד. לפחות במקרה שלי, הוא השפיע על הקריירה שלי באופן מכריע, כאשר החליט לכתוב מכתב למי שיהיה לימים המנחה לדוקטוראט שלי, וזאת רק שעות ספורות לאחר ריב קשה וסוער שהתחולל בינינו. במידה רבה, בזכות מכתב זה הגעתי עד הלום.
איך אפשר לגמול לאדם שהיה עבורי עמוד תווך כל כך חשוב בדרכי המקצועית? כל מה שיכלתי לעשות זאת לומר לו ולהודות לו.
אך, לפחות אני שמח על כך שימים ספורים לפני מותו הייתה לי ההזדמנות לומר לו שלום. ואין לי ספק שרוחו של אשר ישרה עלינו עוד הרבה שנים. תלמידיו ימשיכו את מורשתו ומקומו בחקר הפוליטיקה הישראלית ימשיך ללוות אותנו.
רנן קופרמן
בעבורי פרופסור אשר אריאן הוא קודם כל חבר אמיתי שהיה שם בעבורי בכל הצמתים החשובים, נתן כיוון, השיא עיצה, שאל את השאלה הקשה. הכל בדרכו הנעימה, החייכנית והמאוד מקבלת כל אדם באשר הוא.
אשר ואני נהגנו להפגש לפגישות עדכונים על חוף ימה של חיפה. חיכיתי בקוצר רוח לכל מפגש כזה ותמיד יצאתי ממנו מתפעלת ומלאת השראה מבן האדם שאשר היה ומהחומר למחשבה שהוא סיפק לי.
אשר היה זה שדחף אותי לא לוותר וכן לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל למרות הקושי של משפחה עם שש נפשות.
כשחזרתי והראתי לו את הפרסום שיצא מהפוסט לא היה מאושר ממנו.
כזה הוא אשר, קודם כל אדם טוב לב, מפרגן, עוזר ומלא חוכמה.
יהי זיכרו ברוך.
אסנת עקירב
Asher was a dear friend and a colleague. I will miss him, his erudition and perhaps above all — his generous humor.
Itzhak Galnoor
אבדה קשה. אשר היה אדם עדין לב, נעים הליכות ואיש אשכולות. כתיבתו תמיד מעניינת ושקולה. קשה לתאר את מדעי החברה בלעדיו. חבל על דאבדין.
אמנון
לאשר היה פרויקט מחקרי גדול אחד. היכולת שלו להתמיד בו לאורך מספר עשורים ומערכות בחירות, לרתום אליו שותפים, לגייס כספים ומשאבים, להמשיך ולהתמודד עם השאלות הגדולות שעיננו אותו ולחתור כל הזמן לפסגות חדשות היא אחת הדוגמאות החשובות שנתן לכולנו.
אשר היה מסוללי דרכי האקדמית, שהחלה עם הזכות הגדולה לפרסם עמו ספר משותף. תודה לך אשר על האמון!דיברנו על-כך פעמים מספר עוד בחייך, אבל חשוב להדגיש זאת שוב – עם כל גדולתך האקדמית, תמיד ידעת לזהות חוקרים צעירים עם פוטנציאל, לטפח ולחזק אותם, לטעת בהם אמון בעצמם, ולסייע להם בתחילת הדרך הקשה והפתלתלה. זה לא מובן מאליו, ועל כך – הרבה הרבה תודה!
יהי זכרך ברוך.
ענת רוט.
I am deeply saddened by Asher's death. He laid the foundations for the rigorous study of Israeli politics and his contributions to Israel political science are legion. Asher was also a marvelous mentor, advisor and human being. He will be greatly missed.
My profound condolences to Carole and the family.
Naomi Chazan
יחרט בזכרוני:
אדם יקר
מופת למחקר, להתנהגות אצילית וראויה ובמיוחד כלפי הזוטרים והכפופים לו.
לוחם אמיץ במחלה הנוראה בה לקה.
חוקר הבחירות הגדול בישראל.
נשמור את זכרו כאות ומופת בקהילת מדעני המדינה הישראלית.
פורום הדוקטורנטים במדעי החברה בישראל [PHD-SOC-IL] מביע צער עמוק על פטירתו של פרופ' אשר אריאן ומשתתף בצער המשפחה, החברים, הקולגות והתלמידים שלו.
רבים מאתנו לא זכינו ללמוד אצל אשר אריאן, אך כן למדנו ממנו רבות. כולנו רכשנו חלקים גדולים מהידע שלנו על המערכת הפוליטית הישראלית ועל הפוליטיקה האלקטורלית מתוך ספריו ומאמריו שהפכו לנכס בכל ספרייה ציבורית ופרטית, עבור כל מי שמתעניין בחקר ובלימוד הפוליטיקה והמשטר של מדינת ישראל.
פטירתו של אשר אריאן היא ללא ספק אבדה לקהילת מדעי החברה בכלל וקהילת מדעי המדינה בפרט. בשמי ובשם הנהלת וחברי פורום הדוקטורנטים במדעי החברה, אנו שולחים את תנחומינו למשפחה ולכל חברי קהילת מדעי החברה בישראל.
יהי זכרו ברוך.
ח'דר סואעד
בשם פורום הדוקטורנטים במדעי החברה
דרכינו הצטלבו לפני יותר מ30 שנה. בתקופה מסוימת הפכנו לחברים טובים—החשוב שמאז עקבתי אחר עבודתו החשובה של אשר והיא האירה אולי יותר מכל תרומה אחרת את החברה הישראלית על מראיה השונים ובעיקר בנושאי הסכסוך והדמוקרטיה.
דני בר-טל
Asher was a wonderful man and a wonderful scholar. I can't think of a single time that I met him that he wasn't smiling, enthusiastic about his work, and full of encouragement for the younger generation of researchers. Here was an American political scientist who not only "made" it in Israel but was an inspiration to us all. We are all sincere saddened by his passing and he will be sorely missed .
Gadi Wolfsfeld
Asher Arian gave me my first job and served as a mentor and friend after that. He told me, years after he received his Ph.D. that he still felt butterflies in his stomach before teaching. He took his personal and professional responsibilities very seriously. He was a good man.
זכרונו לברכה
Joel Migdal
אשר – היית חבר יקר ומורה אהוב. עודדת אותי ותמכת ואמרת תמיד דברי חכמה ואמת. כל פינה בניו יורק תזכיר לי אותך, וכל שלג ראשון יסמל עבורי רגעים יקרים מפז שאנצור עמי לנצח.
חיבוק אחרון לפרופסור האהוב שלי, חבר אמת.
הילה.
תא הבוגרים של המחלקה למדע-המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים מבקש להוסיף את תנחומיו ואת צערו למשפחה, למכון הישראלי לדמוקרטיה, לאוניברסיטאות חיפה ותל-אביב, לשוחרי מדע המדינה בישראל ולחוקרים שעצותיו ותובנותיו של אשר ז"ל היו להם לעזר בהבנת התהליכים שראשינו שקועים בהם.
יהי זכרו ברוך !
נדיר צור, יו"ר התא.
Following are a few sords I wrote on Asher for the Association for Israel Studies members:
It pains me to report the passing of Asher Arian z”l. Asher was one of the fathers of social science in Israel. After moving to Israel in 1966, he became the founding chair of the Tel Aviv University Department of Political Science. Later, he served as Dean of Social Sciences at TAU, as well. In recent years, he taught at both Haifa University and City University of New York (CUNY) Graduate Center. He also served as a Senior Research Fellow at the Israel Democracy Institute, to which he brought the Guttman Institute for Applied Social Research (now, the Guttman Center). The Guttman Center, in 2006, won the Tolerance Prize by the Public Committee of Tolerance, a nonpartisan organization to curtail violence. In 2005, Arian was awarded a Distinguished Lifetime Achievement Award by the Israel Political Science Association.
Asher was born in Cleveland, Ohio, in 1938. His undergraduate work was at Case Western Reserve in Cleveland, and his graduate studies were at Michigan State University. As a researcher, he was one of the initiators of the use of survey research in Israeli political science. His books and articles on Israel spanned nearly half a century. His very first book was Empathy and Ideology: Aspects of Innovative Administration, published in 1966, and edited with Charles Press. He turned then almost exclusively to Israel studies (he did do a book on New York City politics in the 1990s, as well), publishing Ideological Change in Israel, in 1968. His most recent book was Elections in Israel, 2006, which appeared two years ago. The latter was one of a series of books edited by Arian (often with Michal Shamir) on the Israeli elections, starting with the 1973 elections. He also issued a series of reports on Israeli public opinion and national security. Other important books by Arian include Hopes and Fears of Israelis: Consensus in a New Society (with Aaron Antonovsky); The Choosing People: Voting Behavior in Israel; Politics in Israel:The Second Generation; Security Threatened: Surveying Israeli Opinion on Peace and War; National Security and Public Opinion in Israel; and Executive Governance in Israel (with David Nachmias, and Ruth Amir).
A founder and head of the Israeli Political Science Association, Arian was also a key leader in the International Political Science Association. He helped establish the place of Israeli political science in the IPSA. Later, he served as editor of the Association’s prestigious book series.
He will be remembered by many for his mentorship and collegiality. A person of great wit and humor, he encouraged and guided a second generation of Israeli political scientists. I feel very fortunate to have been recruited by Asher for my first job, teaching in the young department at Tel Aviv University. Asher put together in that department a remarkable cadre of young researchers doing innovative and important work. Only a few years older than most of these recruits, Asher nurtured them and served as a senior figure for them, while still in his early thirties, guiding their way in the still raw atmosphere of Israeli academia. For all, he was a true mensch.
I am deeply saddened. Asher was a wonderful friend and colleague – one of the few true and informed believers in survey research who was skilled in using it meaningfully for theoretical and applied purposes. His success in saving the Guttman longitudinal archive of data is only one of his long-term contributions to Israeli social science. Certainly he was almost alone in appreciating the potentials of large sets of data and the relevance of their analysis to theory and practice.
I will miss finding him at meetings and around the corner unexpectedly……….
Judith
Judith T. Shuval, Ph.D.
Together with Edith Astruc, we join our voices to those of other friends and colleagues. In addition to all his professional qualities, which were outstanding, Asher was a real Mentsch, always ready to lend a helping hand, sparkling with wit and good humor, to say nothing of his considerable wisdom. Our deepest condoleances to Carol and all the children.
Sasha Weitman
ועוד כמה מילים על אשר
נראה לי שהמייל הזה יהיה ארכני ואולי אף טרחני משהו, אבל יש בי צורך מתפרץ ממש לכתוב אותו, ואולי דבריה של פרופ' שמיר רק חיזקו עוצמה זו של הדברים.
לפני כארבע שנים נפגשתי עם אשר באקראי בכנסת. הוזמנתי לערוץ הכנסת והוא יחד עם ד"ר מינה צמח בדיוק יצאו. הוא הכיר לי ולרעייתי ובננו רונן את ד"ר צמח, אשר גם התעניינה בציורים של בני בעת שהמתין שאני אסיים. מאז, בכל פעם שהילד ראה אותה בטלוויזיה הוא היה צורח "הנה החברה שלי!" זה כמובן, היה מביך אותנו, בעיקר בפני זרים, אבל הילד בשלו…
לקראת הפגישה האחרונה שלי עם אשר לפני כחודש, שהוא יזם אותה במפתיע, פגישה שבאה אחרי תקופה שבה לא נפגשנו ולא ידעתי מה שלומו באופן מדויק, אם כי חשתי שהוא במצב קשה אם לא יותר מכך, אמר לי הבן שלי, שהוא בן שבע וחצי: "אתה הולך לפגוש את המורה שלך שפגשנו בכנסת, והוא חולה? אז קח לו שוקולד. כשחולים אוהבים שוקולד". מיד עלתה בעיני רוחי דמותו של אשר עם המכשיר בגרון. לך תסביר לילד שלא כולם יכולים לאכול שוקולד…ואכן נפגשתי עם אשר בקרית אונו, פגישה שהגעתי אליה בשמחה בל תתואר, הן משום שהתגעגעתי אליו, והן בשל האינדיקציה שטמנה בחובה: הנה אשר מבריא וחוזר לתפקוד רגיל, דבר שהוא בניגוד לחששות הכבדים, שלי ושל אחרים.
ניכר היה שאשר סובל קשות מהמחלה. שמתי לב לשינויים בתווי פניו, היה מותש יותר, הוא היה אדם שנלחם, וזה מתחבר לדברי פרופ' שמיר: הוא נלחם במחלה, ונטע בי התקווה בפגישה זו, שהוא אף מנצח אותה. העובדה שגילו צעיר יחסית חיזקה בי את התחושה שהאיש החזק הזה ינצח.
במהלך הפגישה הייתי בסערת נפש קשה: גם שמחתי כמו ילד שהנה אני פוגש אותו, קרי שהוא חוזר לתפקד, בניגוד להערה שאמרה לי ידידה ותיקה שלו כשבועיים לפניכן, שממנה היה ניתן להבין שהמוות קרוב מאוד, ומצד שני חשתי מועקה קשה שאני אולי מטריח אותו בזמן שעליו לגייס את כל כוחותיו למטרה אחת: המאבק במחלה. פגישה זו הייתה טעונה רגשית כמו שלא הייתה לי מעולם: מצד אחד נהגנו כאילו שאנו חוזרים לעבוד רגיל, ומצד שני לא יכולתי להתגבר על מועקות פנימיות: אולי זו פגישה אחרונה? אולי לא אראה את האיש יותר? ומצד שני, אולי אני נרגש מדי (ואני מודה שהיה לי רגש עמוק של אהבה לאיש). במהלך הפגישה נאלצתי לקום לשירותים כדי למחות את הדמעה.
במהלך הפגישה הוא שאל אותי אם אני חושב על פוסט וכיצד אני מתכונן לקראתו. הוא התרגש שאמרתי לו שהבן שלי איחל לו החלמה. בכלל הפגישה הזו הייתה מיוחדת במינה בעיקר בגלל הצורך בהשלמת פערי ידע, ובגלל הקושי הרגשי שאפף אותה.
ניסיתי להיות קליל מעט ולא להסגיר את הסערה. כשהעיר לי שלמד ממני משהו מעניין (הוא היה מאוד אדיב ורגיש ואהב להחמיא ולהעצים את תלמידיו) השבתי בפסקנות: נו, אשר, מה אני כבר יכול לחדש לך? כשכתבת את המחקר שלך על הבחירות ב-1969 אני עוד זחלתי על הרצפה… הוא סימן לי באצבע תנועת עידוד ועיניו נצצו…
בסיום הפגישה, שלעולם לא אשכח אותה, הובלתי אותו לבית בקרית אונו. חשתי קרבה אליו ואולי הערתי משהו כזה. לראשונה הוא שם יד על הכתף שלי, וחשתי חיבה אבהית וקשר לאיש, מעבר לעניין האקדמי, והרי אנו מכירים שנים.
כשירד מהרכב שלי ופסע לכיוון המדרגות, התבוננתי באיש הקטן והחלש שבקושי צעד ואמרתי לעצמי כמה הם אכזריים החיים, האיש הענק הזה, אשר השפיע במחקריו על רבבות בארץ ובעולם, עמוד התווך של מדעי המדינה וחקר משטר ישראל, האיש הגדול הזה, גופו נחלש מול המחלה האכזרית באופן שממש צובט את הלב, האיש הזה ראוי להערכה על מאבקו העיקש להמשיך את החיים כסדרם, צלול באופן מעורר התפעלות ממש, ערני ומבחין בכל ניאונס קטן. ממש מעורר התפעלות. התבוננתי ולא יכולתי שלא לחוש כאב מעיק…
כשהגעתי הביתה שיתפתי את רעייתי בחוויה והרשמים שהותירה בי הפגישה. היא, שהבחינה במה שמתרחש בקרבי, הפטירה משהו כמו, הוא יהיה בסדר, אתה מתרגש מדי, כנראה שזו ראשיתו של תהליך הבראה ועוד תיפגשו הרבה.
כעבור יומיים קיבלתי ממנו מייל נרגש בו כתב לי שהשוקולד שהבן שלי שלח לו "עשה לנו את סוף השבוע מתוק". התרגשתי מהמייל הזה, כיוון שיכולתי לתאר לי שמשהו מהאהבה וההערכה שלי אל האיש, תרמו במשהו לתחושה שלו ושימחו אותו. אם זה כך יהיה בכך נחמה בשבילי.
אכן, האדם הגדול הזה, האיש העשיר והנפלא כאחת, נלחם בחולי וחש צורך להמשיך ולהעניק גם ברגעים הקשים של מחלה וכאב, ומי כמוני יכול להעיד על כך. אני אפילו מתקשה לדבר עליו בשפת עבר, כתביו וספריו מול עיני גם עתה, דבריו מהדהדים במוחי, ולעולם לא אשכח את הברק בעיניו.
אני חב לו הרבה. לעולם לא אשכח את תרומתו לי ואעשה את המאמץ הצנוע בכל דרך אפשרית כדי להביע את הערכתי והוקרתי לו ולזכרו. הוא בוודאי ראוי ליותר.
יהי זכרו ברוך
סלים בריק
רבות נכתב כאן ברשימה של socialscienceisraelונאמר ע"י הדוברים הרבים בלוויה מרובת המשתתפים אתמול על תרומתו המקצועית ועל אישיותו המיוחדת של אשר.
מי שהכיר את אשר מקרוב ידע לזהות שמץ של מבטא אמריקאי בעברית הטובה שלו, וחשוב לי להביא כאן פן נוסף שלו, שלא היה כל כך מוכר – את חיבוטי הזהות שלו שבאו לידי ביטוי במייל שכתב לי מספר חודשים לפני פטירתו ושהשתמע לי ממנו שהוא רוצה שאקרא על קברו. ואכן כך עשיתי אתמול. אלה הדברים:
Cleveland, October 24, 2009
Two thoughts on identity.
We are in Cleveland now, place of my birth and childhood. I left when I was 20 or so and was glad I left.
When we flew into Cleveland yesterday I noticed how unemotional and detached I was. Almost as if observing from afar. I attribute it to returning to nothing. This is the first time I have no one in Cleveland. I used to have mother and endless relatives. Now they are gone or moved away. Carol’s Bonnie and Seth have moved in and taken over and they are real Clevelanders, my cousin Sally is out of town, and I am not in contact with other cousins.
So I am the native coming back to a different emotional landscape. No anger, no fear, no emotion.
Somehow related to this in my mind is my name. As we know, that is always a focus of identity. My mother’s father was Asher Alter Gleiberman. (Maybe as a young man Asher contracted tongue cancer and to ensure his long life they added the name Alter, so when the angel of death was sent to collect the young Asher he was told that only an older Asher, Asher Alter is here so he left empty handed.)
I was named after Asher Alter but was given only the Asher part. Which isn’t completely true since the name Asher Arian was never registered in any official document. I was Alan on my birth certificate (I don’t know from where my mother came up with that butter-Scotch choice).
Throughout my childhood I was “Oshie” in the family and Alan elsewhere. I ran for office in junior high school with the slogan “Al’s your Pal”. I won.
After being in Israel a few years I officially changed my name in the Israeli records to Asher Arian. I liked that move and still do. It rooted me firmly both in my family’s past and in my people’s present. It is always a thrill for me to hear the Hebrew name.
The English name, however, somehow still leaves me cold. It’s just not me, not about me.
But now, gratefully covered by Medicare, the US’s health insurance for those over 65, the bureaucrats had all the records – insurance, medical, etc. — changed to read Alan. Not a dumb move – not good having a patient with a few names. So they went with the name on the birth certificate and that’s fine. I sit in doctors’ waiting rooms for many hours and when my name is finally called, I am grateful, and yet emotionally I keep looking over my shoulder trying to figure out who is this Alan Arian they are calling.
So Alan is my parenthetical brackets. Not complaining, just observing. Some old men spend years and hundreds of pages discussing identity issues. You have been spared!
כמו שניתן לקרוא בסבטקסט, המחלה לא הפכה להיות חלק ממנו ומהזהות שלו והוא אכן נלחם בה בכל כוחותיו. מה שעוד ברור – הזהות שלו היתה מורכבת אבל הוא ידע והיה לו חשוב שגם אנחנו נדע שהשורשים שלו כאן בישראל.
מיכל שמיר
רבות נאמר ונכתב על אשר אריאן שהלך מאתנו. אני מבקשת להוסיף שמעבר לאבדה האישית של כל אחד ואחת מאתנו ומשמעותה, יש בלכתו ובמחווה המרגש של רשת זו, ושל כל מי שבאו ללוותו בדרכו האחרונה – אמירה נוספת, עמוקה, קולקטיבית: גדולתה של חברות. חברות, או רעות בלשונו של חיים גורי, היתה אחד מביטויי הסולידריות של החברה בישראל. מיכל שמיר צטטה מדבריו האחרונים של אשר על השייכות העמוקה שהרגיש לישראליות שבו. הוא מימש אותה, בין היתר, בחברות שהעניק לרבים מאתנו. אשר היה חבר. אבדנו חבר. ואותנו הותיר עם התהיות על עתידה של ישראל והישראליות .
חנה הרצוג
בשם קהילת המורים והסטודנטים של בית הספר ע"ש פדרמן אני מבקש להביע את צערנו העמוק לשמע הידיעה אודות פטירתו של פרופסור אשר אריאן.
אשר הנחה וגידל דורות של תלמידים וחוקרים. מחקריו בתחום המשטר ובתחום ניתוח מערכות הבחירות בישראל מהווים אבני מסד בתחום העיון הזה.
במהלך הקריירה הארוכה, המגוונת והמרשימה שלו אשר זכה להערכה רבה גם בזכות איכויותיו כקולגה וחבר. גם אנו זכינו ליהנות מכישוריו כמורה ומנחה, ומאיכויותיו כאדם, בשעה שלימד במסגרת תוכנית המוסמך של בי"ס פדרמן.
אנו מוקירים את זכרו של אשר, מודים לו על תרומתו לקהילת הלומדים שלנו, ומשתתפים באבלה של המשפחה.
יהי זכרו ברוך.
דן אבנון
Asher Arian has been one of the most important and influential founding fathers of Israeli political science. He has paved the way for a better understanding of its public life, and more specifically- how Israeli voters behave. We shall miss him, his wisdom and leadership. מנוחתו עדן ויהי זכרו ברוך.
גד ברזילי
Professor Gad Barzilai
Pruzan Chair
Professor of International Studies, Law & Political Science
Jackson School of International Studies;
Comparative Law and Society Studies Center;
Law, Societies and Justice [LSJ] Program;
Thomson Hall, Office 502B,
University of Washington
למקרא המייל המרגש שאשר כתב באוקטובר האחרון, והוקרא על ידי מיכל שמיר על קברו, נזכרתי בשיחות רבות באותו נושא – זהות ושייכות – שניהלנו לפני כיובל שנים.
האוניברסיטה העברית בירושלים, חורף/אביב 1963/4 ; אשר- מלמד אנגלית בקורס חובה לתלמידי תואר ראשון; אני – תלמידת שנה ב' בפסיכולוגיה וסוציולוגיה משתתפת בקורס. אשר – "עולה חדש" מארה"ב תוצר הקהילה היהודית בקליבלנד, ואני "הצברית" תוצר בי"ס לילדי עובדים א', תנועת הנוער וקצינה (מיל.) בצה"ל.
בתום השיעור, שהתקיים בשעות הערב המוקדמות, היינו צועדים יחד ברגל וחוצים את הוואדי מגבעת רם ( הזכורה למי שלמד בה לטוב) לבית הכרם. שנינו דברנים לא קטנים, דברנו שעות ארוכות, שתינו בצמא את "המעיישס" על המשפחות שלנו, על הסבים והסבתות, וההחלטות של אלה לנסוע לפלשתינה ושל אלה לאמריקה שעשו את הזהויות הכה שונות שלנו. דנו והתווכחנו בלהט על עיצוב זהות והרגשת שייכות: חופש הבחירה, אפשרות ההחלטה, סביבה ותורשה, השואה וההיסטוריה היהודית, יהדות מול ישראליות ועוד ועוד. ובסוף, אשר היה שואל, בחן הרב שלו, האם/מתי הוא כבר יהיה ישראלי ולא עולה חדש, ומה אפשר לעשות כדי לזרז את התהליך ?
…ומאז, השנים חלפו ביעף ונפגשנו באקראי בשבילי האוניברסיטה בת"א או בחיפה. לאחר חיבוקי שימחת המפגש, עדכנו בזריזות זה את זאת בענייני משפחה וקריירה, וחזרנו למה שהגדרנו בזמנו כ"מדד הישראליות של אשר". כמובן שבמהלך השנים אשר כבר הכריז שהוא לגמרי לגמרי ישראלי ( וסיפק הוכחות קטנות כגדולות), ויותר דברנו בקשיי הרגשת השייכות תוך כדי אי נחת הגובר ועולה מההתפתחויות הפוליטיות-חברתיות במדינה שלנו.
פרידה עצובה !
יהא זכרו ברוך,
רחל ארהרד
חבל על דאבדין ולא משתחכין